פרידה

כמה שאני מנסה כמה שאני רוצה להפסיק עכשיו עם המרוץ הזה, לא לחכות ולהגיע לסוף. אני תמיד רואה את הפרידה עם אמונה קטנה שאני לא באמת נפרד מתמוגג מהחיוך שלך ורוצה לדעת שאתה לא נשאר לבד. כי הם בקושי, הם בקושי מחזיקים פה כן הם בקושי מחזיקים והוא עוזב. רק אתמול שיקרתי עוד פעם רק אתמול אותה כפייה צמחה ממני והרחת את זה מקילומטרים תראה אותי גם כשאני לא תראה אותי פה בתחתית תשים לב, אין בי לשים לב בעצמי. ומי מסרב לשחרר? מי מתגאה במה שיש לו, מאיפה זה בא? מימי את יודעת, אני מנסה. מותק אלוהים יודע שאני לא פה בכלל אבל שברתי את הקירות, הייתה לי כל סיבה להתגאות אתה ראית איך עברתי הלאה מכל זה ניסיתי לרצות אותך, וכל המאמצים הם משתלמים מעבר לכל קול שבקהל, והמציאות דופקת. כי הם בקושי, הם בקושי מחזיקים פה כן הם בקושי מחזיקים והוא עוזב. הגוף שלי לא נשאר, הגוף שלי עזב ונשארתי ללא גוף (תן למישהו דג, יהיה לו דג) המבצר שלי נעלם, הוא לא היה בנוי כ"כ ונפלתי בביטחון לאדמה. ואולי עכשיו אני סוף סוף כמוך. אולי עכשיו נשארו לי רק פרטים קטנים בזמן שכל השאר כבר לא. אולי עכשיו נשארתי ריק כמוך, פרטים קטנים, רכוש, וכל השאר נפל עשר קומות. הייתי מוותר על כל מה שהיה בשבילך הייתי משחרר הכל אבל מה היה נשאר לך, איך היית עכשיו אם הכל היה הפוך? הפתרון הזה מולי, אם הכל היה עכשיו הפוך איפה את היית? כי הם בקושי, הם בקושי מחזיקים פה כן הם בקושי מחזיקים והוא עוזב.