שדה הקרב

הלום בשדה הקרב, מת לחיות אבל נשאב, כולם פרצוף תשעה באב, ראיתי שמה את ליאב הוא לא נשם ולא זז, אמרתי "הוא כבר נהרג". אנלא יודע כבר מה לחשוב, חוטף פה אש מכל פינה, אנלא זוכר כבר איך לכתוב לך, זוגתי היקרה, מתגעגע לימים פשוטים, טירונות אימונים, אימנו אותי לזה במשך שנים, אולי אני אספיק להזהיר- לא, הוא כבר חטף את הכדור לפנים, טעות אחת וחברים שלי מתים, מרגישים בין הפטיש אל הסדן, תחת מטח האשמות, מחסור בגבולות, לא מצליח לראות, בערפל של השלכות, כל בן אדם שפוי רצה בסך הכל לחיות, איבד את השפיות מהמראות, השתקפויות, כל הקיבות מתהפכות. הראש לא איתנו, אבל הלב הוא עוד דופק, המוח שלי צורח, אבל הפה שלי שותק, אין לי אוויר כדי לחיות, את המשימה אני דופק, אחי אנלא יודע מה לומר לך אני הולך - למות נפשי עם פלשתים אמרתי, את הנצרה מהרימון כבר ניתקתי, שמעתי מחבל סופר אותנו וואחאד תנין תלאתא, אנלא יודע מה חשבתי, מה חשבתי לעצמי, מי יקח את מקומי, מי ימשיך את המורשת, כל מה שישאר ממני כתבה ב"רשת", אנדרטה יכולה להיות כאן עד מחר, אבל האיש, האדם, הוא מה שבאמת נשאר. אמא מחכה לך בבית, בוכיה, דמעה ועוד דמעה, מחכה ומחכה, רוצה אותך בחיקה, ואתה עוד מחפש את הדרך שלך הביתה. היית בן אדם אחר רק לפני כמה שעות, אבל עכשיו הלכת לאיבוד בים של השלכות, עכשיו אתה אובד דרכים, אובד עצות. אתה לא האמנת, לקח לך רק רגע להבין לאן הגעת, אתה פורץ בצעקה חזקה, בכית, על כל חבר שמת כי רק בזכותו עלית. אתה רואה את עצמך, עוד שני חברים, עומדים על גג העולם ושלושתכם מאושרים, אתם חוזרים ואומרים, "ברוך השם!", "ברוך אתה אלוקים!" כל השורדים, עדיין מעכלים, ניצחנו! הארץ שלנו תותחים! עומדים בהר הבית עם שופרות וצנחנים, כולם בוכים דמעות של אושר הם עוד לא מאמינים. בכלל לא מדמיינים, שעוד שישים שנה המדינה הזאת הופכת למלכת הדמוקרטיה אנשים, כולם עליה נלחמים, אבל תוקפת בלי חשש, כולם פה מכירים את הצבא החדש, הדור הזה, הדור הבא, שישמור על המדינה שלי ושלך, אז בפעם הבאה שתקלל את החייל הזה, תחשוב על זה, שהוא מוכן להתאבד גם על רימון בשבילך. אותו חבר בהה בעיניים של חבר שלו פעמיים, פעם אחת כשיצאו, ובפעם השניה כשחזרו, "הוא ממש נלחם בשיניים" אמר לו אחד מהשניים שכיסו אותו בדגל שניסה להגן עליו, שאיבד עוד קצת דם עליו, קפץ, נפצע, הכתים אותו בדם אבל, דם גיבורים, דם טהורים. אז לסיום, לכל החיילים, שתדעו שלא חשוב מה אתם עושים, אתם פאקינג גיבורים! כאלה מדהימים! איזה עבודת קודש אתם עושים, ולכל המאמינים, השם איתכם! בכל אשר תלכו, שתפרקו אחד אחד אחד את כל המחבלים שלא הרגו, שלא שפכו דם יהודי, עוד לא התפוצצו. אמא מחכה לך בבית, בוכיה, דמעה ועוד דמעה, מחכה ומחכה, ואתה עוד מחפש את הדרך חזרה הביתה.