כתם השמש - טובה להב

זְמַן מָה עוֹד כֶּתֶם הַשֶּׁמֶשׁ מֻנָח עַל הָרִשְׁתִּית, בִּבְחִינַת שֻׁתָּף לְרוּחִי הַטּוֹבָה; יְדִידוּת חוֹבֶרְת לִי מִקִּירוֹת הַבָּתִּים אֲנִי מַסְכִּין לְפִיּוּס חֶלְקִי שֶׁל רִגְעֵי הַכְּמִיהָה צַיָד מְאֻמָּן הָיָה מִסְתַּפֵּק בְּרֵיחוֹת קַלִּים יוֹתֵר, כְּגוֹן צִפּוֹר נוּגָה בְּשִׁפּוּלֵי הַכְּרַךְ אוֹ לַיְלָה וְדוּגִיּוֹת רוֹחֲפוֹת עַל מֵי אָפְסַיִם אַךְ בַּלֵּילוֹת – חוֹתֵר אַחַר הָעֲיֵפוּת אֲנִי נָע לְעֵבֶר כִּכָּרוֹת הוֹמוֹת עוֹמֵד כָּל אִוּוּי עַל דַּעְתּוֹ לִהְיוֹת נִכָּר. לַשָּׁוְא אֲנִי מְהַפֵּךְ בִּזְכֻיּוֹתַי אַף הָאֲוִיר בַּסִּמְטָאוֹת דּוֹמֶה שֶׁאָבְדָה גְמִישׁוּתוֹ מַה שֶׁאֵין כֵּן לְגַבֵּי הָאוֹרוֹת הָרְחוֹקִים מֵרָחוֹק הַדִּיוּק נִדְמֶה לִי וְשֶׁאֲנִי יָכוֹל לַחְבֹּק אֶת הָעִיר הַזֹּאת בִּזְּרוֹעוֹתַי זְמַן מָה עוֹד כֶּתֶם הַשֶּׁמֶשׁ מֻנָח עַל הָרִשְׁתִּית, בִּבְחִינַת שֻׁתָּף שֶׁל רִגְעֵי הַכְּמִיהָה