בראשיט

כל יום אני עושה את אותו הדבר כל אתמול מרגיש לי כמו היום וכל היום מרגיש לי כמו מחר מתעוררת בבוקר מדליקה את הטלפון מחכה חצי שעה ובודקת הודעה אחר הודעה מצחצחת שיניים, שותה קפה ומתלבשת לעבודה יפה יפה שוב פעם הפקקים באיילון השקיות שבעיניים שלי רוצות לישון שומעת ברדיו תחנות עצובות ובוכה לצלילי המנגינות וכשאני מגיעה לעבודה הכל נהיה יותר נורא הבוס צועק לי העובדים מדברים עליי ואף אחד לא מרחם עליי אני עייפה מידי אין לי כוח לאף אחד לענות ואני באמת מרגישה שאין למי לפנות שש בערב ואני שוב בפקקים אותה תחנה ואותם שירים מגיעה הביתה ורואה חדשות ואני יודעת מה הולך לקרות רק כתבות על פשעים וזוועות מבטי לא השתנה מאז שהתעוררתי אולי הוויסקי ישנה אותו, הנחתי שתיתי ושתיתי ועוד לא הספיק לי עד שסיימתי אני גרה לבד אז אף אחד לא שמע איך בכיתי וזעקתי נכנסת למיטה ומאתחלת את התקליט ומתחילה שוב את היום מבראשית אני לא רואה אור יום לא הולך לשום מקום החיים האלה לא לימדו אותי כיצד לזרום לא מסדר תארון כל הזמן רק סוגר תחלון כל הזמן רק סוגר תחלום ובמוח שלי אין מקום מרוב חשיבה מיותרת שלי היא אומרת הלוואי שהייתי עושה פה אחרת אחרת הייתי שוכב במיטה בוכה וכועס רק על מה שקרה מדמיין אותי שוב במרפסת איתה ומקווה שיש לי עוד רצון כבר לשחרר אותה מה, אני עושה לא בסדר כבר אין לי כוח כל הזמן לסדר לי את החדר לפנות את כל החפצים שלי מהעבר ולשאוב את כל היסורים שלי מהאבק זה אף פעם לא יקרה שוב מנסה לגרום רק לעצמי להיות אהוב ובו זמנית לחוות את כל היתרונות שלי בתיעוב לא יודע אין לי כוח כבר כל יום להיות עצוב זה אף פעם לא יקרה שוב מנסה לגרום רק לעצמי להיות אהוב ובו זמנית לחוות את כל היתרונות שלי בתיעוב לא יודע אין לי כוח כבר כל יום להיות עצוב