לא הכל ורוד

החלום מזמן הפך למציאות או שאולי בעצם זה בכלל סיוט שם הכול על מיוט נלחם כדי לא ליפול אל תוך האי שפיות וזה מעיף אותי רחוק אני נושם עמוק יודע שהמר עוד יהפוך מתוק נשאר לי רק לצחוק אבל זה לא מצחיק ואין מקום לחוש הומור כי איך הכול ורוד כשהעיניים רק רואות שחור בין השפיות לשיגעון אני לא יכול יותר לישון והמחוג על השעון לא זז בכלל, בכלל בתוך כל הכלום חיפשתי מסתור אבל הכול חסום רועדת מקור עד שתבוא מנסה לדבר בתוך כל הכלום מצאתי חבר בתוך כל הכלום חיפשתי מסתור אבל הכול חסום רועדת מקור עד שתבוא מנסה לדבר בתוך כל הכלום מצאתי חבר הראש ממשיך להתפוצץ ממחשבות אני מנסה להיאחז באדמות לא יציבות בתוך הראש שלי מתנהלים קרבות, סכינים וחרבות וזה רודף אותי רק לעיתים קרובות רוצה לברוח, למרות שכבר מזמן נהיה פה נוח כשלמדתי להשלים עם זה נגמר לי כל הכוח המוח רדום, כאילו הפסיק כבר לנסות להסתיר את כל הפחדים כי אין יותר מה לכסות והצלצול שבאוזניים לא פוסק אני כל כך חלש ולא מוצא סיבות להתחזק אני דוחק את כל הכעס לפינה ומסתפק בזה בידיעה שעוד שניה הכול שוב יתפרק בין השפיות לשיגעון אני לא יכול יותר לישון והמחוג על השעון לא זז בכלל, בכלל בתוך כל הכלום חיפשתי מסתור אבל הכול חסום רועדת מקור עד שתבוא מנסה לדבר בתוך כל הכלום מצאתי חבר חיפשתי מסתור אבל הכול חסום רועדת מקור עד שתבוא מנסה לדבר בתוך כל הכלום מצאתי חבר (והצלצול שבאוזניים לא פוסק אני כל כך חלש ולא מוצא סיבות להתחזק אני דוחק את כל הכעס לפינה ומסתפק בזה בידיעה שעוד שניה) בתוך כל הכלום חיפשתי מסתור אבל הכול חסום רועדת מקור עד שתבוא מנסה לדבר בתוך כל הכלום מצאתי חבר