יוסף

עם זריחה הוא יוצא מהבית מטשטש סימנים על פניו העצבות נעצה בו שיניים והבדידות לקחה ביס מחייו הוא ליצן ושיכור ששוכח לזכור ללקק בלילות את פצעיו ועל אף שהוא חף מפשע שק של אשמה הוא סוחב על כתפיו אנשים זוהרים מצביעים צוחקים משליכים לחישות בדרכו מתפתל מתרחק מסתגר ושותק ושולף סכינים מגבו הוא עצם עיניים כילד ופקח אותן בגיל שלושים הוא נרדם על ריצפה או שטיח כשבין כולם פה מחליפים מזרנים הוא כותב ומוחק מחייך וצוחק יש דברים שעדיף לא לומר ולמרות ששפתיו תפורות הן הוא ממשיך ממשיך ושר מתפלל ויודע יש מי ששומע מונע מרחיק את הסף מתנזר וגווע, חוטא ושובע טובע שוקע וצף הוא שואף ונושף, זה עדיין שורף הוא יסחב רק עוד כמה שנים ערירי הוא יישן אל תוך מוות שקט בלי אישה ובלי ילדים אז הוא ממשיך ממשיך ושר עד ישוב אפרו לעפר